כנס חזון 2031 לקראת תוכנית החומש הבאה לחברה הערבית
ראשי רשויות, נציגי ממשלה, אנשי מחקר, חברה אזרחית והמגזר העסקי התכנסו כדי לבחון מה צריכה לכלול תוכנית החומש הבאה לפיתוח החברה הערבית.
ראשי רשויות, נציגי ממשלה, אנשי מחקר, חברה אזרחית והמגזר העסקי התכנסו ב-8 בספטמבר 2026 במלון יערים בירושלים כדי לבחון מה צריכה לכלול תוכנית החומש הבאה לפיתוח החברה הערבית. כנס חזון 2031, שנערך ביוזמת הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות הערביות ובשיתוף מקסימייז, הפגיש בין מי שעיצבו את המדיניות בעשור האחרון לבין מי שמיישמים אותה בשטח. על סדר היום עמדו ההישגים של החלטות הממשלה 922 ו-550, החסמים שהתגלו ביישומן והצעדים הנדרשים לקראת התוכנית הבאה.
הדיונים התקיימו בשנה החמישית והאחרונה של החלטה 550, כחלק מהיוזמה האזרחית לגיבוש הצעה לתוכנית החומש הממשלתית הבאה. בראש מטה היוזמה עומד חסאן טואפרה, שותף מייסד במקסימייז ולשעבר ראש הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית. היוזמה, הנתמכת בידי פדרציית ניו יורק, קרן פאי, קרן יתד ושותפים נוספים, מרכזת את עבודתם של ראשי רשויות, ארגוני חברה אזרחית, קרנות ובכירים לשעבר בממשלה. לצדם פועלים צוותי מומחים בתחומי החינוך וההשכלה, התעסוקה והכלכלה, התשתיות והתכנון, הבריאות, הסביבה, החוסן והקהילה, השלטון המקומי והערים המעורבות.
לאורך הכנס, בהנחיית מוחמד מג'אדלה, חזרה שאלת המימוש: כיצד הופכים השקעה ממשלתית לשיפור בחיי התושבים. ההתקדמות בהשכלה ובתעסוקה נבחנה מול פערי השכר ואפשרויות הקידום; תוכניות הדיור נבחנו מול היכולת לבנות בפועל; וההשקעות ברשויות נדונו לצד יכולתן להעניק שירותים ולפתח מקורות הכנסה. המאבק בפשיעה ובאלימות ליווה את הדיונים כתנאי ליכולת להתקדם בכל התחומים האלה.
פתיחת הכנס
נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח את הכנס בברכה מצולמת, שבה חזר למפגש שקיים עם ראשי הרשויות בסכנין כחצי שנה קודם לכן. הוא הגדיר את המאבק באלימות ובפשיעה כמבחן עליון למדינה וקרא להציבו בראש סדר העדיפויות הלאומי. דבריו קשרו בין הביטחון האישי של האזרחים לבין היכולת לקיים שותפות. מג'אדלה הרחיב את המסגרת לדיון בפערים בתעסוקה, בחינוך, בדיור ובתשתיות, ובשאלה איזה עתיד מבקשים לבנות. החברה הערבית, הדגיש, היא חלק בלתי נפרד מהכלכלה ומעתידה של המדינה, וההשקעה בה היא אינטרס משותף.
את צורכי השלטון המקומי הביא מאזן גנאיים, יו״ר ועד ראשי הרשויות הערביות וראש עיריית סכנין. הוא מנה את התעסוקה, החינוך, הספורט ותוכניות המתאר בין הנושאים המרכזיים בסדר יומן של הרשויות, והדגיש את הדרישה לשותפות עם הממשלה המבוססת על אחריות ועל צורכי התושבים. גם ההתמודדות עם הפשיעה, לדבריו, מחייבת מאמץ משותף.
איציק שמולי, מנכ״ל פדרציית ניו יורק בישראל, הזכיר כי שנת 2031 נמצאת במרחק של 5 שנים בלבד. הוא הציג את פיתוח החברה הערבית כסוגיה הנוגעת לעתידה של ישראל כולה, וביקש להפנות את המבט גם לדור הצעיר, ליזמים ולמנהיגות המקומית. לצד האתגרים עומדים כוחות שניתן לבסס עליהם את ההתקדמות, והוא התחייב בשם הפדרציה לשותפות בתוכנית החומש הבאה.
חסאן טואפרה הציג את המהלך האזרחי כהזדמנות להשתמש בניסיון שנצבר בעשור של שתי תוכניות חומש. כתיבת התוכנית הבאה, אמר, מאפשרת להרחיב תקציבים למהלכים שעובדים, להסיר חסמים שהתגלו ביישום ולתת מענה לתחומים חדשים, תוך הגדרת התוצאות המבוקשות. תפקיד היוזמה הוא לרכז את צורכי השטח ואת הידע של השלטון המקומי, החברה האזרחית והמומחים, ולהביאם אל תהליך קבלת ההחלטות הממשלתי. טואפרה הזמין את הציבור להעביר המלצות באמצעות אתר היוזמה ולהשתתף בגיבוש ההצעה.
תמונת המאקרו: החברה הערבית כמנוע הצמיחה של המשק הישראלי
מושב המאקרו חיבר בין שלוש נקודות מבט על העשור האחרון: השינויים בכלכלה ובהון האנושי, המדיניות הממשלתית והיישום ברשות המקומית. אנדרו אביר, המשנה לנגיד בנק ישראל, פתח בסקירת מגמות דמוגרפיות וכלכליות. הוא הציג ירידה בילודה והתייצבות של חלקה של החברה הערבית באוכלוסייה סביב 21% עד 22%, לצד התקדמות בהשכלה ובתעסוקה. לפי הנתונים שהביא, הפער בשיעור התעסוקה בין גברים ערבים לגברים יהודים שאינם חרדים קטן יחסית, ובקרב נשים ערביות נרשמה עלייה מ-33% בשנת 2014 לכמעט 50% בשנת 2025.
העלייה בהשתתפות בשוק העבודה עדיין אינה מתבטאת בצמצום מספק של פערי השכר. אביר הציג שכר לשעה של 111 שקל לגבר יהודי שאינו חרדי, לעומת 64 שקל לגבר ערבי ו-56 שקל לאישה ערבייה. הוא הצביע על פערים במיומנויות ובהישגים במבחני פיזה ועל שליטה בלתי מספקת בעברית כחסם לקידום. בקרב בני 18 עד 34 עלו הזכאות לבגרות והלימודים לתואר ראשון, ומספר בעלי התארים המתאימים להייטק כמעט הוכפל, אך שיעור המועסקים בענף נותר נמוך. לדבריו, 36% מהחברה הערבית נמצאים מתחת לקו העוני.
בהתייחסו לאפקטיביות ההשקעה הממשלתית, אביר הציג מחקר של בנק ישראל שמצא עלייה בהשכלה, גידול בתעסוקה ושיפור בשירותי הרשויות בעקבות תוכנית החומש הקודמת. הוא הדגיש כי מדובר בתהליכים המבשילים לאורך זמן, וכי התוכנית הבאה צריכה לקבל את המשאבים הנדרשים ולהתבסס על מדיניות עקבית.
סלימה מוסטפא סלימאן, סגנית ראש הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית במשרד לשוויון חברתי, המשיכה מן המגמות אל מנגנוני המדיניות. היא תיארה את החלטה 922 כהחלטה הראשונה שהתייחסה לכלל היישובים הערביים, שינתה מנגנוני תקצוב וגובשה בשיתוף הוועד הארצי. החלטה 550 הרחיבה את המענה לרווחה, דיגיטל, בריאות, צעירים, סביבה ונגישות לאשראי. לפי הסקירה התקציבית שהציגה, תקציב של 28 מיליארד שקל שתוכנן במקור עודכן ל-23.7 מיליארד שקל, בעיקר בעקבות קיצוצים. עד מועד הסקירה הוקצו 16.9 מיליארד שקל, שהם 89% מהתכנון ל-4 שנים, ונוצלו בפועל 7.1 מיליארד שקל, שהם 42% מהסכום שהוקצה.
הפער בין תחומי הביצוע היה בולט במיוחד: שיעור הניצול בפעילויות ובתוכניות עמד על 79%, לעומת 17% בתשתיות. סלימאן ציינה כי בממוצע קיבלה כל רשות כ-9,000 שקל לתושב, אך קיימים פערים גדולים בין הרשויות. לצד זאת הציגה יותר מ-300 תוכניות רווחה חדשות, 638 פרויקטי בינוי, השקעה של כ-2 מיליארד שקל בתשתיות תחבורה, 120 תקנים למחלקות הנדסה ו-21 יחידות בריאות. את המעקב אחר ההתקדמות מלווה מערך הכולל כ-97 מדדים.
מתוך נתוני הביצוע עלו גם הסוגיות שנותרו פתוחות: הכנסותיהן העצמיות של הרשויות, צדק חלוקתי במענקי האיזון, תחזוקת מבנים, דרישות להשתתפות הרשות במימון, שיווק יחידות דיור, הערים המעורבות ושיתופי פעולה אזוריים. במבט לחומש הבא הציעה סלימאן לעסוק בשליטה בעברית, בצמצום פערי שכר ופריון, בייצוג בשירות הציבורי ובשנת מעבר לצעירים. היא הדגישה גם פיתוח כולל של הרשות, חוסן והכלה פיננסית, לצד תוכנית מקיפה לטיפול באלימות ובפשיעה כתנאי להתקדמות.
את השאלה כיצד נראית המדיניות בשטח המחיש ד״ר סמיר מחאמיד, ראש עיריית אום אל פחם. לפי הנתונים שהציג, בין 2019 ל-2025 זכתה העיר ב-97% מהקולות הקוראים שאליהם ניגשה, קידמה השקעות בהיקף של כ-756 מיליון שקל והגדילה את מספר אולמות הספורט מאולם אחד ל-15. גביית הארנונה עלתה מ-32 מיליון שקל בשנת 2019 ל-86 מיליון שקל בשנת 2025, ושיעור הגבייה הגיע ל-83%. לדבריו, אום אל פחם הייתה היישוב הראשון בחברה הערבית שחתם על הסכם גג, שבמסגרתו מיועדים 620 מיליון שקל לתשתיות, ולצדו מקודמת הסדרה של כ-8,000 בתים קיימים.
מחאמיד הציג גם זכאות לבגרות של 82%, שיעור נשירה של 0.4% וזכייה שנייה בפרס חינוך ארצי. הוא תיאר את הקמת המוזיאון והתיאטרון, שאותו הציג כתיאטרון הראשון בחברה הערבית, ואת מרכז החוסן האזורי המשרת 10 רשויות, 14 יישובים וכ-300 אלף תושבים. מתוך הניסיון העירוני קרא לעגן תקציבים יציבים בבסיס התקציב, למדוד את השפעתה של כל תוכנית ולבנות יכולות מקצועיות ברשויות. את ההישגים ייחס לשותפות בין המדינה, הרשות והפילנתרופיה, שניתן לתכנן, למדוד ולהרחיב לרשויות נוספות.
תעסוקה איכותית ומוביליות: עתיד ההון האנושי בחברה הערבית
ההתקדמות בהשכלה ובתעסוקה עמדה בבסיס מושב ההון האנושי, אך השאלה המרכזית בו הייתה מה קורה אחרי הכניסה לשוק העבודה. שאדי חדאד, מנכ״ל קו אימפקט, תיאר את העלייה בזכאות לבגרות, במספר הסטודנטים ובתעסוקת נשים כתוצאה של השקעה משותפת של הממשלה, הפילנתרופיה, החברה האזרחית והמגזר העסקי. בתוכנית הבאה, לדבריו, צריך לבחון גם את סוג הבגרות, תחומי הלימוד, איכות המשרות, השכר ואפשרויות הקידום.
חדאד ציין כי פער השכר מול יהודים אף התרחב, והציג מחקר של קו אימפקט עם חברת NAS, שלפיו 95% מהחברות שנבדקו פועלות ללא דירקטור ערבי. הוא קשר את הנתון לחסמים לאורך מסלול הקידום, מן הגיוס ועד להנהלה ולמוקדי ההשפעה. לצד זאת הציג נתונים מפעילות הארגון: מתוך כ-12,000 אנשים שנכנסו לתעסוקה דרך 87 חברות שותפות, 95% נשארו בעבודה, 11% קודמו ו-52% היו נשים. מכאן הציע להרחיב את העבודה עם מעסיקים לקידום ולמנהיגות, ולמדוד את מסלול העובדים גם לאחר קליטתם.
בפאנל שהנחתה ד״ר מריאן תחאוכו, ראשת המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן באוניברסיטת רייכמן, נדון הקשר בין החינוך, ההשכלה והתעסוקה. תחאוכו הציגה נתונים שלפיהם חלקה של החברה הערבית בתוצר עלה מ-8.2% ל-10.5% עד שנת 2022, עלייה שלדבריה משקפת תוספת שנתית של 36 עד 40 מיליארד שקל. עם זאת, ההכנסה לנפש בחברה הערבית עומדת עדיין על 44% מזו שבחברה היהודית שאינה חרדית. היא הציגה גם יעדים לשנת 2035 שגובשו בעבודה משותפת של משרדי הממשלה.
יונתן פז, ראש אגף בכיר חברה וחינוך ברשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית, דיווח כי יעדי התעסוקה לשנת 2026 הושגו כבר בסוף 2025. הוא הציע לחבר בין ההתערבויות לאורך מסלול החיים, להתחיל הכוון תעסוקתי כבר בחטיבת הביניים, להשקיע בהכשרות ובהתמחויות המותאמות לביקוש ולבנות ברשויות יכולת מקצועית לקידום תעסוקה. עו״ד ענת טהון אשכנזי, מנהלת המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה, התייחסה להחלטה 550 כדוגמה לשותפות בין מגזרים המבוססת על מחקר. היא הציעה לכלול בתוכנית הבאה גם חינוך לאזרחות ואת הקשר בין בינה מלאכותית לתעסוקה.
הדיון עבר גם לתנאים הנדרשים מן המערכת הממשלתית כדי לקדם את היעדים. דוד שאולוב, סמנכ״ל בכיר וראש מנהל תעסוקה במשרד העבודה, הצביע על חסמים בירוקרטיים ועל חילופי מנכ״לים תכופים, והציג מכרז חדש למרכזי ההכוון התעסוקתי המכוון למשרות איכותיות בפריון גבוה. שירין נאטור חאפי, מנהלת אגף בכיר חינוך בחברה הערבית והבדואית במשרד החינוך, הדגישה שותפויות מקצועיות עם הרשויות, יעדים המותאמים לחברה הערבית ותיאום בין החלטות הממשלה 549, 550 ו-1279. היא קראה לעיגון מענים בתקציבי בסיס ולהבטחת ייצוג של החברה הערבית במוקדי קבלת ההחלטות.
רום בר אב, רכז תעסוקה באגף התקציבים במשרד האוצר, העריך כי צמצום פערי התעסוקה והשכר בחברה הערבית יכול להיות התורם המשמעותי ביותר לצמיחה בעשור הקרוב. הוא הדגיש את הצורך בתיאום המענים הממשלתיים ובמדידה מדויקת של היעדים, כדי לבחון מה תורמת כל התערבות להתקדמות המבוקשת.
בונים חוסן כלכלי: אשראי, השקעות והון
הדיון בחוסן הכלכלי, בהנחיית נרדין ארמלי, מתכננת פיננסית בעמותת רסיד, בחן מה מונע ממשקי בית ומעסקים בחברה הערבית להשתמש בכלים הפיננסיים העומדים לרשותם. לצד זמינות האשראי נדונו פערי ידע, אמון ושפה, התאמת המימון לציבור והחסמים הנוגעים לבעלות על נכסים.
עאוני אבו סאלם, מנהל פלח ערבי בבנק מרכנתיל, הצביע על קרנות ותקציבים שאינם מנוצלים בשל מחסור בידע ובמודעות. הוא הדגיש את הקושי לשעבד נכסים ביישובים ערביים ואת הצורך בטיפול יסודי בתחום הדיור, והתייחס להצעה לערבות מדינה שנדונה ברשות לפיתוח כלכלי. מג'די כיתאני, מנכ״ל רשת אלמשהדאוי קינג סטור, העלה סוגיה נוספת של התאמה: לדבריו, חלק גדול מהאוכלוסייה הערבית אינו מעוניין בהלוואות בריבית, ולכן נדרשות חלופות מימון, כפי שקיימות במדינות באירופה. הוא קרא להרחיב את המאמץ להשקעות, לאזורי תעשייה ומסחר וליצירת מקומות עבודה.
גל יעקובי, סמנכ״לית תכנון ואסטרטגיה ברשות שוק ההון, הציגה התפתחות באשראי החוץ בנקאי, לצד פערים בפנסיה ובביטוח. לדבריה, כשליש מהמשיכות המוקדמות מקרנות הפנסיה נעשות בחברה הערבית. היא ביקשה להציב יעדים מדידים גם בתחום הפיננסי, כחלק מהעבודה על חוסנם הכלכלי של משקי הבית.
נורית פלתר איתן, מנהלת מחלקת תקשורת, הסברה וקשרי קהילה בבנק ישראל, המחישה את פערי האוריינות הפיננסית בנתון שלפיו רק כ-30% מהצעירים בחברה הערבית יודעים לחשב ריבית. היא הצביעה גם על פערי אמון במערכת ועל קושי בשפה הכלכלית, וסיפרה על מיזם עיר חכמה פיננסית, המתוכנן לצאת לדרך אחרי החגים ב-6 עד 7 רשויות ערביות. הדברים חיברו בין הצורך בהנגשת ידע לבין התאמת השירותים והסרת חסמים במערכת הפיננסית.
הנגב: צמיחה מואצת והאתגרים שבדרך
במושב הנגב, בהנחיית ד״ר נסרין חדאד חאג' יחיא, מנהלת מחקר ופיתוח באלביאדר ומנכ״לית שותפה בחברת NAS, נבחנו יחד החינוך, הדיור והשירותים הציבוריים בחברה הבדואית. הדיון עסק גם באופן שבו תיבנה ההחלטה הבאה, וביכולת להתאימה למציאות של הרשויות ושל התושבים בכפרים הבלתי מוכרים.
אברהים נסאסרה, יזם אימפקט, מייסד ויו״ר קבוצת תמאם ומרכז תמר, הציג את מרכז תמר כדוגמה לבית ספר שהוקם בידי החברה האזרחית בשותפות עם משרדי הממשלה. הוא סיפר כי בשבוע שקדם לכנס נפתח בית הספר השני, בשיתוף מועצת כסייפה, והדגיש את בחירת אנשי המקצוע, האמון בהם והשותפות בין הממשלה, השלטון המקומי, החברה האזרחית והמגזר העסקי כמרכיבים מרכזיים בהצלחה.
ליאור כלפא, מנהל האגף לקידום כלכלי וחברתי בחברה הבדואית בנגב במשרד התפוצות, סיפר כי תהליך גיבוש ההחלטה הבאה החל בפברואר, בשיתוף נציגי הרשויות וארגוני החברה האזרחית. לדבריו, ההחלטה תיבנה לפי נושאים, במקום חלוקה לפי משרדים, ותתמקד במספר סוגיות מרכזיות. היא תכלול גם פרק נפרד לרהט.
הפער בין גבולות הרשות לבין היקף השירותים שהיא מספקת עלה בדבריו של עבד אלעזיז נסאסרה, ראש מועצת כסייפה. לדבריו, 5,500 מתוך כ-11,000 התלמידים המקבלים שירותי חינוך ברשות מתגוררים מחוץ לתחומה, והרשות מעניקה גם שירותי רווחה ובריאות לתושבים שמחוץ לגבולותיה. הוא הציב את מצוקת הדיור כחסם מרכזי: היעדר שכונות על אדמות מדינה, צעירים ללא פתרון מגורים ותשתיות שאינן מותאמות לבנייה רוויה.
עו״ד רגד ג'ראיסי, מנכ״לית שותפה בעמותת סיכוי אופוק, הפנתה את המבט למרכזי השירות החיוניים בכפרים הבלתי מוכרים. היא הדגישה את הצורך להרחיבם ולמגן אותם, והתייחסה לילדים בני 3 עד 5 שאינם מקבלים מענה חינוכי. בסבב הסיכום חזרו המשתתפים לסוגיית המגורים כמפתח להתקדמות בשנים הבאות, לצד שיתוף פעולה בין רשויות יהודיות ובדואיות, היערכות לחירום והזדמנויות בחקלאות ובאנרגיה מתחדשת. במהלך המושב הוכרז כי רכיב החינוך בתוכנית החומש יידון גם ביום עיון נפרד שיתארח באום אל פחם.
תכנון ודיור: בסיס הצמיחה, משרטטים את העתיד
המעבר מתכנון לביצוע עמד במרכז מושב הדיור, שנפתח בשיחה של מוחמד מג'אדלה עם יהודה מורגנשטרן, מנכ״ל משרד הבינוי והשיכון. מורגנשטרן דיווח על מימוש של יותר מ-100% מתקציב המשרד במסגרת החלטה 550, והתייחס גם לכ-2 מיליארד שקל שהועברו אליו ממשרד החינוך למוסדות ציבור וחינוך. הוא תיאר מאות פרויקטים של מוסדות ציבור ותשתיות, לצד פעילות למיצוי זכויות ולמתן שירות ביישובים, והדגיש את משקלם של הרצון, המקצועיות והעבודה בשטח בהצלחת הביצוע.
לקראת החומש הבא הציע מורגנשטרן להרחיב את החשיבה מהשלמת פערים לתכנון אסטרטגי של היישובים. הסכמי גג בערי עוגן, לדבריו, יכולים לשמש מסגרת להשקעות של מיליארדי שקלים ולחבר בין דיור, כבישים, תעסוקה, חינוך וקהילה. הוא הציג נתונים על כ-350 אלף יחידות דיור שאושרו וכ-150 אלף ששווקו בחומש הנוכחי, וכן נתון שלפיו 80% מהקרקע פרטית. את הצעותיו מיקד בהסכמי גג המשלבים קרקע פרטית בערי העוגן ובכניסת חברות ממשלתיות כגוף מבצע לצד הרשויות.
בפאנל בהנחיית ד״ר ענאיה בנא, מנכ״לית אלביאדר לפיתוח כלכלי וחברתי, נדונו הכלים הנדרשים כדי לממש את התכנון. עו״ד ינקי קוינט, מנכ״ל רשות מקרקעי ישראל לשעבר, טען כי הרשות עומדת במשימותיה גם ביישובים הערביים. הוא הצביע על אגירת קרקעות פרטיות, על הצורך בציפוף ובכלי איחוד וחלוקה ועל מורכבותן של עסקאות חילופי קרקע. את האחריות לביצוע הציע לחזק באמצעות הגדרת גורם אחראי, יעדים ולוחות זמנים בהחלטה הבאה.
אמין אבו חיה, מנהל אגף מיעוטים במשרד הבינוי והשיכון, דיווח על ביצוע של 106% מתקציב ההחלטה שבאחריות המשרד. הוא תיאר גישה המארגנת את העבודה סביב המשימה, מעבר למעקב אחר הכסף, והציג כיוונים של בנייה לגובה, מרחב ציבורי ותשתיות מתאימות. לחומש הבא הציע להמשיך בפיתוח קרקע פרטית, לרכז את בניית מוסדות הציבור במשרד אחד, למנף השקעות ביישובים אסטרטגיים ולהפוך את ההתחדשות העירונית למרכיב מרכזי.
תמר צ'ין, רכזת תחום שיכון והתחדשות עירונית באגף התקציבים במשרד האוצר, הצביעה על התכנון שהבשיל בחומש הנוכחי ועל הצורך למקד כעת את המאמץ במימושו. היא הציעה שהערים הגדולות בחברה הערבית יובילו מנגנון המשלב קרקע מדינה וקרקע פרטית, והדגישה את מקומה של הרשות המקומית כגורם הרואה את רצף הדיור כולו בתחומה.
מוניר זבידאת, ראש מועצת בסמת טבעון ויו״ר פורום ראשי הרשויות הבדואיות בצפון, קרא למיסוד שיתוף הפעולה עם רשות מקרקעי ישראל. הוא הציג תוכניות דיור ותעסוקה ביישובו וביקש לקדם שותפות בהכנסות ממתחמי התעסוקה הסמוכים. זבידאת הביע תקווה שבעתיד לא תידרש תוכנית חומש נפרדת. דבריו קשרו בין פתרונות הדיור לבין הבסיס הכלכלי שמאפשר לרשות לספק שירותים לתושביה לאורך זמן.
לעצור את הדימום: מאבק לאומי בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית
מושב הסיום עסק בביטחון האישי ובחוסן החברתי, ובשאלה כיצד לחדש מאמץ מתואם מול התרחבות הפשיעה. עו״ד רסול סעדה, מייסד רשת כולנא, סקר את התפתחות התופעה ב-25 השנים האחרונות. הוא התייחס להחלטת הממשלה משנת 2003 לפגוע בתשתית הכלכלית של הפשע המאורגן, וטען כי היא דחפה את ארגוני הפשיעה אל היישובים הערביים. בסקירתו ציין את 2017 כשנה שבה התופעה נכנסה לסדר היום הציבורי, והתייחס לפגיעה בתוכנית 549.
סעדה הצביע על ארבעה גורמי עומק: שינוי במבנה החברתי והתרחקות ממסגרות מסורתיות, בלי שהתגבשה עדיין חברה ליברלית ואינדיבידואלית; חסמים כלכליים לצד תרבות צריכה המושכת צעירים לכסף קל; משבר אמון בין האזרחים הערבים למדינה; ותפיסת שיטור שאינה קהילתית. לצד העוני וחוסר הביטחון הציג חברה צעירה, שהגיל החציוני בה 22, הכפלה במספר הסטודנטים ועלייה בתעסוקת נשים. על בסיס מגמות אלה קרא לחיזוק מעמד הביניים ולשותפות אזרחית.
הפאנל בהנחיית ד״ר יעל ליטמנוביץ, ראשת התוכנית לשיטור וביטחון פנים במכון הישראלי לדמוקרטיה, בחן את לקחי החלטה 549 ואת הכלים הנדרשים כעת. ליטמנוביץ הגדירה את הפשיעה כבעיה לאומית והדגישה את חשיבות המדיניות ואופן יישומה, על בסיס הניסיון בעולם. היא סיפרה כי הפיילוט עוצרים את הדימום המשיך לפעול בכמה יישובים, ובהם רהט, בזכות ראשי הרשויות והדרג המקצועי.
טלאל אלקרינאוי, ראש עיריית רהט, תיאר עבודת מניעה המתחילה בבית ובחינוך הבלתי פורמלי ונמשכת בפעילות מחלקת הביטחון הקהילתי, מגשרים מתנדבים וליווי נפגעים למניעת נקמה. לדבריו, בשנה הנוכחית נרשמה בעיר ירידה של כ-50% במקרי הרצח והירי. לצד הפעילות הקהילתית הוא הזהיר מהשוק האפור ומהשלכותיו על התושבים.
תומר לוטן, לשעבר מנכ״ל המשרד לביטחון הפנים, חזר לניסיונו בכתיבת החלטה 549. לדבריו, הידע והתוכניות היו קיימים, אך נדרשה הפעלה מתואמת של יותר מ-120 פעולות ממשלתיות. מאז, ציין, הבעיה גדלה כמעט פי 3, ולכן נדרשים כלים המותאמים להיקפה הנוכחי. הוא הציע מניעה קהילתית במודל Community Violence Intervention, חקיקה למאבק כלכלי בארגוני הפשיעה והחלטה נלווית בנושא הכלה פיננסית.
יואב תלם, עו״ד ותנ״צ בדימוס, לשעבר סגן ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, תיאר את הפשיעה כיום כבלתי נשלטת והציג את דרך העבודה שפעלה בתקופה שבה ירדה: פורום שבועי של כ-10 בכירים מגופי האכיפה, שהתבסס על תכנון, ביצוע ולמידה. לדבריו, תיאום קבוע זה אפשר אכיפה שיטתית ורציפה. בסבב הסיכום נאמר כי החלטה מעודכנת, המגלמת את לקחי השנים האחרונות, כבר מוכנה, וכי המאבק בפשיעה חייב להשתלב בתפיסת הביטחון הלאומי, לצד חיזוק האכיפה, מודלים משלימים ומאמץ קהילתי.
הדיונים בכנס הם חלק מעבודת הצוותים המקצועיים של חזון 2031 לגיבוש ההצעה האזרחית לתוכנית החומש הבאה. באתר היוזמה ניתן להכיר את תחומי העבודה ואת המומחים המלווים אותם, ולהעביר הערות והמלצות מתוך הניסיון בשטח.
לצפייה בתמונות מהאירוע
לגלריית האירוע